מתבססת על גישתו  של ק. ג. יונג, ועל ממשיכיו. יונג, פסיכיאטר בהכשרתו שילב ידע רפואי עם הבנת הנפש, הוא התבסס על ידע נרחב בפילוסופיה, חקר תרבויות, דת ומיתוסים והביא לעולם הפסיכולוגיה מושגים חשובים האקטואליים גם בימינו. הוא מתייחס בין היתר למשימות התפתחותיות נבדלות במחצית החיים הראשונה והשנייה, מדבר על יחסי גוף-נפש, ועל הרחבת המודעות ועל הצורך בשמירת איזון בין הפעילות בעולם החיצוני לבין מהות והעולם הפנימי שלנו.

יונג שם דגש על קשר ישיר, של פנים אל פנים מול המטופל ועל שיח 'בגובה העיניים', שמשמעותו היא הפחתת השיפוטיות של המטפל, היותו נגיש ופתוח לבחון את עצמו. הגישה היונגיאנית משמשת לי בסיס וקו מנחה בעבודתי ובחיים: הגישה אופטימית, רואה את החיים על קשייהם כתהליך התפתחותי ומאמינה בכוחות הריפוי הטמונים באדם. לפי תפיסה זו  לכל אחד מגיע טיפול המותאם במיוחד בשבילו, והמטפל היונגיאני, שעבר הכשרה וטיפול בעצמו – מנסה להבין, לתווך וללוות את התהליך. הגישה היונגיאנית רואה בחלומות, בסימפטומים, ובכל ביטויי נפש – הזדמנות לזווית ראיה נוספת לזו שכבר מוכרת וידועה לנו, והעשרת הבנתנו את עצמנו ואת האתגרים העומדים לפתחנו.